בור המים העתיק, מערכת המערות ושרידי המבנים הקדומים שלפניכם, נקראים בערבית חירבת עזפר או עזפרן, שם המשמר את שמו הקדום של המקום ואת סיפורו המרתק.
כיום נותרו במקום בור מים גדול, שקתות אבן חצובות בסלע, בסיסי מבנים ומערות עם שרידי מתקנים חקלאיים כגון בית בד, מחסן, מקווה וגת, אשר מחזקים את זיהוי המקום כבור אספר הקדום.
מקור השם אספר אינו ידוע אך יתכן והוא נקרא בשל היותו יושב בנקודת הגבול (ספר) המדויקת, על האוכף היחיד המחבר בין גב ההר המרכזי עם רכס הכנוב, השולט על מרכז וצפון מדבר יהודה ובשל כך כאן עברה דרך רוחב מרכזית מבית גוברין לעין גדי.
סיפורו של האתר
בשנת 161 לפני הספירה, לאחר נפילתו של יהודה המכבי בקרב מול בקכידס, נמלטו שרידי צבאו ושלושת אחיו למצודה האסרטגית שהייתה כאן, על אם הדרך.
"ובהיוודע זאת ליונתן ולשמעון אחיו ולכל האנשים אשר איתו, ברחו אל מדבר תקוע ויחנו על מי באר אספר" (מקבים א', ט' 33).
בעת שהותם כאן, שלח יונתן את אחיו יוחנן לעבר הירדן, כדי שיפקיד את הנשים, הילדים והרכוש במקום בטוח, אצל הנבטים בני בריתם של החשמונאים.
אולם הנבטים הפרו את בריתם, רצחו את יוחנן, שבו את הנשים והילדים ובזזו את רכושם. יונתן ושמעון שמעו על כך ועל אף הנחיתות המספרית הקשה ומצבם חסר התקווה לכאורה, הם לא אמרו נואש ויצאו למידבא, שם הציבו מארב לרוצחים ונקמו את דם אחיהם.
לאחר תקופת התאוששות והיערכות יצאו מכאן האחים למערות נחל תקוע וסביבתו והמשיכו במרד עוד כ 19 שנים, עד לסיומו המוצלח והקמת המדינה החשמונאית בשנת 142 לפני הספירה.
בור אספר זכה למקום של כבוד בין אתרי המורשת, שכן מעולם לא עמד עתידו של העם היהודי כולו בידי מעטים כל כך ובתנאים קשים כל כך.
באתר לא נעשתה עדיין חפירה מסודרת, אך בסקרים שנעשו נמצאו בו חרסים מתקופות שונות, החל מסוף תקופת בית ראשון, דרך תקופת בית שני וימי המכבים ועד לתקופה העות'מאנית.
במשך שנים רבות סבל האתר מהזנחה ומחפירות שוד רבות אך
בשנים האחרונות נעשים מאמצי שימור ופיתוח סביב האתר בידי פעילים מקומיים ובסיוע מועצה אזורית גוש עציון, קרן לפיתוח גוש עציון, משרד המורשת וקמ"ט ארכיאולוגיה.
